הנחות

המשתמש אינו מכיר ואינו פועל על פי הלוגיקה של מפתחי התקנים. חובה על מפתחי התקן להכיר את מגבלות המשתמש ולהתאים את התקן למגבלות אלו.

ניתן להגדיר תקן לממשקי משתמש ברמת הישום, שתומך באופן אופטימלי בתרחישי הפעלה עיקריים. אין חובה להגדיר למפתחים כיצד לתמוך בתרחישי הפעלה חריגים, כגון במצבים בהם נדרש מספור מצד ימין לפיסקה שכתובה באנגלית.

הרוב המכריע של מסמכים עבורם נדרשת דו-כיווניות הוא של מסמכים בעלי שפה ראשית ושפה משנית. בדרך כלל השפה הראשית תהיה מימין לשמאל. לעתים רחוקות, השפה הראשית תהיה משמאל לימין. ניתן להגדיר בתקן את השפה והכיווניות של פסקאות חדשות על פי השפה הראשית.

בדרך כלל, כאשר השפה היא מזרח-תיכונית, כיווניות התצוגה היא מימין לשמאל, הפיסקה מיושרת לימין, המיספור וההדגשות הם מימין. בדרך כלל, כאשר השפה היא לועזית, כיווניות התצוגה היא משמאל לימין, הפיסקה מיושרת לשמאל, המיספור וההדגשות הן משמאל.

גם כאשר תוכנת העריכה מוגדרת היטב להפעלה אופטימלית על פי תרחישים, יתכנו מצבים של אי-ודאות לגבי כוונת המשתמש. חובה לאפשר למשתמש לבצע כל פעולת שינוי טקסט שיבקש, ולספק לו את הכלים לכך.

ת"י 1489 – טכנולוגיית מידע: ארכיטקטורה למימוש השפה העברית במערכות תקשורת ומחשבים (תקשוב) – ממליץ על השימוש בשיטת יוניקוד המורחבת, המבוססת על הכיווניות המשתמעת, בתוספת סימני כיווניות בקוד. בשיטה זו, ניתן יהיה לפתח אלגוריתם הופכי לאלגוריתם של השיטה המשתמעת, שיאפשר חישוב מיקום הסמן בטקסט על פי מיקומו במסך. אלגוריתם כזה יכול:

1. לשמש את מפתחי מערכות ההפעלה והישומים לבדיקת נכונות מימוש האלגוריתם של השיטה המשתמעת.

2. להבטיח התאמה בין מיקום הסמן בתצוגה לבין ציפיות המשתמש לגבי הכנסת תוים חדשים לטקסט או מחיקת תוים לפנים ולאחור.

3. להבטיח התאמה בין הסוגריים שבמקלדת לבין אלו שבתצוגה.

4. להבטיח את רציפות קטע הטקסט שהמשתמש סימן (בעזרת העכבר או החצים).

ניתן להגדיר תקן לממשק למשתמש ברמת מערכת ההפעלה, שיבטיח:

1. שליטת המשתמש בשפה ובכיווניות, על ידי איסור על שינויי שפה או כיווניות אוטומטיים, או כתוצר לוואי של פעילות הקלדה או סריקה שוטפת.

2. מודעות המשתמש למצב Caps Lock ולמצב נומרי על ידי תוספת של סימונים כיווניות מיוחדים.

3. החלפת כיווניות בעזרת מקשי קיצור חד-משמעיים (שתוצאת הפעלתם אינה תלויה במצב הקודם של ממשק ההפעלה).

ניתן להגדיר תקן שיבטיח ברמת הישום תואמות בין השפה, הכיווניות, כיוון הישור וכיוון המיספור והפיסקאות. התקן אינו חייב להתייחס למצבים חריגים של חוסר תואמות.