בעיית האוטומציה

אחד הגורמים העיקריים לבעיות התמצאות הוא פעולות אוטומטיות, המיועדות להקל על המשתמש. בפועל, הפעולות האוטומטיות לעתים מפריעות למשתמש ללמוד להפעיל את המערכת כראוי. לדוגמא, בהקלדת סימן פיסוק או רווח אחרי ספרות בכיווניות שמית, התוכנה מניחה שהמשתמש סיים להקליד את המספר, ומעוניין להמשיך בהקלדה בכיווניות השמית, ולכן סימן הפיסוק או הרווח מוצב משמאל למספר. המשתמש לומד להקליד ברצף, ולסמוך על התוכנה שתארגן את הטקסט על המסך על פי רצונו. אופן תגובה זה של התוכנה שונה מאופן התגובה במצב של החלפת כיווניות שנובע מהחלפת שפה משמית לאירופאית. במקרה זה, התוכנה מניחה שהרווח או סימן הפיסוק משוייכים לקטע בשפה האירופאית. המשתמש שלמד לסמוך על התוכנה, מגלה לדעת שהתוכנה לא ארגנה את הטקסט על המסך על פי רצונו, והוא נאלץ לבטל את פעולותיו האחרונות, להעביר את מוד ההפעלה באופן מבוקר, ולבצע את פעולותיו מחדש.

בהגיון של אנשי הפיתוח, אין קושי להבחין בין שני המצבים. בעיית ההתמצאות נובעת מכך שהמשתמש מתקשה לעקוב אחר ההגיון של המפתחים. אצל המשתמש, שעיקר תפקידו המנטאלי הוא העיסוק בתוכן הטקסט שהוא מקליד, ההבחנה בין המצבים מטושטשת, וחוסר העקביות יוצרת בלבול גם במעבר מהקלדת מספרים לשפה השמית, וגם במעברים מהשפה המשנית לשפה הראשית.

המיתוס של מערכות אדפטיביות

בעיית האוטומציה מאפיינת תוכנות אדפטיביות, שמתיימרות ללמוד את המשתמש ולהתאים את הממשק למאפיינים שלו. האתגר של פיתוח תוכנה שלומדת את המשתמש ומתאימה עצמה אליו מפתה מדענים מהתחום של מדעי המחשב, אבל תוכנות אלה נכשלות במחקרים, מכיוון שהמשתמש מתקשה לעקוב אחר השינויים בהתנהגות התוכנה כתוצאה מלימוד אופן ההתנהגות שלו (Shneiderman, 1992). במיוחד, קיימת בעיה בתיקונים אוטומטים של טעויות של המשתמש, במצבים בהם המשתמש מבחין בטעות שלו ומתקן אותה בעצמו. במקרים מסויימים הצירוף של תיקון אוטומטי ושל תיקון עצמי הוא בעייתי.