עדכון 20 נובמבר 2009  - מדריך להערכת תקני שמישות  -ו"ט 1817 לשמישות של מכון התקנים

עריכת תרחישים

תיאור הצורך

התקן המצוי הינו מונחה תכונות, דהיינו, ההנחיות מאורגנות על פי התכונות של המערכת או השירות. הבעיה של ארגון על פי תכונות היא שבתרחישים שונים, ההתייחסות אל אותן תכונות צריכה להיות שונה. במקרים רבים, התקן מוגדר בשיטה של מפרטי מערכת. בשיטה זו ההנחיות יכולות להיות מאורגנות על פי מקרי שימוש בתכונה. הבעיה של ארגון על פי מקרי שימוש היא שקיימת תלות בין מקרי השימוש, על פי התרחישים. בארגון על פי תכונות, קשה לוודא שבכל תרחיש הפעלה, מקרה השימוש יופעל בהתאמה לציפיות המשתמש המתאימות לתרחיש.

למרות שהמתודולוגיה של כתיבת מפרטי תפעול על פי תרחישים היא מוכרת ומקובלת בקרב מומחי שמישות, התקן המצוי אינו ערוך לפי תרחישי הפעלה. על מנת להעריך אותו, עלינו להגדיר את תרחישי הפעלה בעצמנו.

התייחסות לתרחישים חריגים

התקן המצוי מתייחס בעיקר אל תרחישי הפעלה נורמאלית. ההתייחסות אל מצבים חריגים היא במקרים רבים אנקדוטית, ואינה ממצה או מקיפה. כתוצאה מכך, התקן המצוי אינו מבטיח שהמערכת או השירות יופעלו באופן מיטבי, על פי ציפיות המשתמש, גם במצבים החריגים.

ככלל, ההנחיות בתקן צריכות לכלול התייחסות למצבים חריגים במסגרת של תרחישים, כגון, תקלה ביחידת קצה, נפילת מתח, סביבה רועשת, אירועים חריגים בקונטקסט ההפעלה וכיו"ב.