? בעברית פשוטה: מה הבעיה

מה ברור יותר: IA או איי-איי? ברור ש-IA ברור יותר, כי איי-איי יכול להיות IA, AI, AA, או II. אז נשאלת השאלה, למה בעיתונים הם כמעט תמיד כותבים איי-איי במקום IA?

התשובה המקובלת לשאלה זו היא שהעיתונאים מניחים שלא כולם מכירים את האותיות הלועזיות, ולכן הם כותבים באותיות עבריות, על מנת להקל עלינו, הקוראים. אבל קיים גם הסבר נוסף לתופעה זו, והוא שלעיתונאים נוח יותר לכתוב בשפה אחת, כי המעברים בין השפות פוגעים בתפוקה שלהם. מה גם שהקוראים אינם מתלוננים. אולי זה בכלל לא איכפת להם אם הכוונה היא ל-IA, AI, AA, או II? אולי הקוראים מאמינים לעתונאים, וחושבים שבאמת קל יותר לקרוא לועזית באותיות עבריות? ככלות הכל, מה ההבדל בין לוקש זה לבין יתר הלוקשים בהם העתונאים מאכילים אותנו?

מה כל כך קשה לשלב אותיות לועזיות בטקסט עברי? למה שילוב כזה גורם לפגיעה בתפוקה של עורכי תמלילים?

התשובה לכך היא שמה שנראה לנו, המשתמשים, אינטואיטיבי, הוא קשה ביותר למימוש. הסיבה לכך היא שהאינטואיציה של המשתמשים מורכבת ממערכת של הנחות לגבי הסמנטיקה של הטקסט על גבי המסך, לגבי האופן בו אנחנו יכולים לשנות את הטקסט כרצוננו ולגבי תהליכים של העברת טקסט בין ישומים. בעריכת תמלילים יש להתחשב במערכת הנחות זו, שעיקריה מפורטים להלן:

כדי שעורך התמלילים יהיה אינטיאיטיבי, הוא צריך לעמוד בכל הדרישות הנגזרות מרשימת ההנחות הנ"ל, כולל דרישות  בתחום הסמנטיקה, בתחום השימושיות (התאמת פונקציות העריכה לתפקידי המשתמש) ובתחום התואמות בין ישומים. ובפועל?

בפועל, מרבית מעבדי התמלילים מיישמים את מערכת הדרישות בתחום הסמנטיקה, ומאפשרים העברת טקסטים בפורמט חופשי, אך רובם ככולם (ככל הנראה, כתוצאה מפערי ידע בתחום השימושיות) אינם מתחשבים במערכת הדרישות בתחום התאמת פונקציות העריכה לתפקידי המשתמש. כמו כן, הם אינם תומכים בשימור פורמטים במעברים בין ישומים. זהו שורש הבעיה. זוהי הסיבה מדוע עורכי תמלילים דו-כיווניים, רובם ככולם, הינם קשים ביותר לשימוש.